ההליכה של הבוקר – הזמנה לחופש.

זהו תרגול בשתיקה.

צאו להליכה בשתיקה. כשאתם הולכים, 

הביטו בכל דבר כאילו אין לו שם.  
ראו אותו כאילו זו הפעם הראשונה שאתם רואים אותו, 

ואינכם יודעים מה הוא.

במהלך ההליכה, שימו לב למה מושך את המבט שלכם.

כשאתם מבחינים בו, 

קראו לו בשם — במודעות, בעדינות,

כאילו זו הפעם הראשונה שמישהו נותן לדברים שם.

 

השתמשו רק בשמות פשוטים – “דור ראשון”:

פרח, שמיים, נעל, ציפור.

 כשאתם שמים לב שהמחשבות ממשיכות לתיאורים מורכבים יותר 

"דור שני" – בוקר קר, כלב גדול, עץ יפה 

פשוט הבחינו בכך, ועצרו בעדינות.

 

חזרו לשמות הפשוטים. מילה אחת בלבד.

אדם. כלב. ענן.

ההליכה של הבוקר היא מדיטציה.

היא תרגול של הבחנה.

זהו תרגול שקט.

 

יש בזה יופי — ללכת בלי לדעת.

לתת לעולם לגלות את עצמו בפניכם,

במקום למהר להגדיר אותו.

 

להקשיב. להיות בשקט.

ולתת לדברים להיות.

 

רק לשים לב, ולהרגיש חופשיים בתוך זה —

כאילו מעולם לא ניתנו שמות לדברים.

באופן סמלי, 

כמו אלוהים שקורא לדברים בשם בפעם הראשונה.

 

מישהו קרא לזה "עץ".

ומאז אנחנו ממשיכים להעביר את השם הזה,

משפה לשפה, מדור לדור —

ומאמינים שזה מה שזה.

 

אבל מה אם פשוט נעצור לרגע,

נבחין – וניתן לזה לומר לך מה זה?

 

אני מזמינה אתכם

לפסוע בתוך תודעה של "לא יודעים",

בהליכה של הבוקר שלכם.