מכתב מאסיר

29.12.06

אריק,

אתמול נאחזתי במספר מחשבות שהעלו את חמתי לרמה בלתי נסבלת. מחשבות אלו גרמו לי סבל כזה שלא ישנתי כל הלילה. תחילה אתאר את הרקע בקצרה.

שבע שנים ילדיי אינם מדברים איתי. יש לי אח אחד בשם דני. הוא נכנס כדוד יחיד ומתקשר עם ילדיי כאילו הוא אבא שלהם. לפני שבוע הוא סיפר לי שאחת הבנות שלי רוצה לקבל את המחשב שלי, שנמצא בבית אימי, ושאל אם אסכים לתת לה. אמרתי לו שזו סנונית ראשונה של קשר עם ילדיי, ואני לא רוצה שהוא ייתן לה, אלא שאני אתן לה. כל מה שהיא צריכה לעשות זה להתקשר לתא הקולי שלי ולהשאיר הודעה שהיא מבקשת מאבא שלה את המחשב – ואני אתן לה בשמחה.

הוא הודיע לי חגיגית שלא ייתן לה את מספר הטלפון, ולמחרת לקח את המחשב ונתן לה. את זה סיפרה לי אימי אתמול בטלפון.

לאחר השיחה הסתובבתי באגף, מדבר לעצמי ומתקשה לנשום. הזעם הציף אותי וחשבתי על אינספור דרכים לפגוע בו. כל הלילה לא ישנתי, והספר של ביירון קייטי בצבץ באור מנורת הלילה בתאי. לאחר ששללתי את האפשרות שה"עבודה" יכולה לסייע לי בכך, החלטתי בכל זאת לנסות. הרי בעוד שעות אימי באה לביקור ראשון, וראיתי בדמיוני איך גם הביקור נהרס.

כתבתי מספר הצהרות:

• אני שונא את דני.
• דני גוזל ממני את אהבת ילדיי אליי.
• דני ערפד מוצץ דם.
• דני עלוב נפש כי אין לו ילדים בגיל 50, והוא אוכל את הפירות שלי.
• דני גורם לילדיי לשמר את הריחוק ממני.
• דני מבטל את עובדת היותי אבא של ילדיי.

לקחתי את ההצהרה הראשונה: "אני שונא את דני" ושאלתי –

האם זאת האמת?

התשובה: לא. אני כועס על דני, אבל אינני יכול להגיד בוודאות שאני שונא אותו.

הצהרה שנייה: "דני גוזל ממני את אהבת ילדיי אליי."

שאלתי: האם זאת האמת?

גם כאן לא יכולתי להיות בטוח. הוא לא יכול לנתב את נפשם בצורה טוטאלית.

קפצתי למדאיגה ביותר: "דני מבטל את עובדת היותי אבא לילדיי."

שאלתי: האם אני יכול לדעת בוודאות שזו האמת?

תשובתי הייתה: לא! חד־משמעית לא. התחלתי להבין שאהבת ילדיי אליי מעולם לא הייתה תלויה באישורו של דני. הוא לא יכול לצוות על ילדיי לאהוב מישהו או להפסיק לאהוב אותי. מי הוא בכלל?

אחר כך שאלתי: האם יש לי סיבה להמשיך לאחוז במחשבה הזו? האם תצמח לי איזו תועלת מהמחשבה שדני מבטל את עובדת היותי אבא?

התשובה: לא.

ואז שאלתי: האם יש לי סיבה להרפות מהמחשבה הזו?

כן. רבות.

• היא לא אמת.
• היא פוגעת בי וגורמת לי סבל.
• היא משניאה את דני עליי.
• היא מציגה אותי כחסר ביטחון באהבת ילדיי.
• היא תפגע באימי כשתראה איבה בינינו.
• היא הופכת אותי ללא ראוי לאהבת ילדיי.

שאלתי: כיצד ארגיש בלי המחשבה הזאת?

רגוע. בטוח בעובדה שאני האבא הבלתי מעורער של ילדיי.

ככל שהתחברתי למציאות הזו, כך נרגעתי יותר. המחשבות השקריות איבדו מכוחן. המציאות הייתה ברורה: אני אבא של ילדיי.

פתאום הבנתי כמה שנים החרשתי מפחד שמא ילדיי יפסיקו להיות ילדיי אם אצור איתם קשר. עכשיו אני חש שאני יכול לדבר איתם בלי פחד. אני לא צריך לרדוף אחריהם. הם ילדיי – ואי אפשר לשנות את המציאות הזו.

שאלתי: מי אהיה בלי המחשבה הזאת?

התשובה: אב גאה.

פתאום הכול נפתח. אני יכול לדבר על ילדיי בגאווה. הם חכמים, מחונכים, טובי לב. הבנתי שפחדתי להתגאות בהם כי חשבתי שאיבדתי את המעמד של אבא שלהם.

כאן התחלתי לעבוד עם ההיפוכים:

בהסתמך על ההנחיות שאין חובה לשמור על סדר, קפצתי לתובנות שדיברו אליי. חוויתי כיצד המחשבות משחררות את אחיזתן ממני. הן עדיין קיימות, אך אינן גורמות לי סבל.

הגעתי לביקור עם אימי לאחר לילה ללא שינה, אבל רגוע ומרומם. סיפרתי לה על הסדנה והצעתי לה לתרגל את חקירת המחשבות שלה. היא הסכימה.

שנים של איבה בינה לבין אחותי. תוך חצי שעה של חקירה היא בכתה וצחקה, ובסוף אמרה שמעולם לא חשה נינוחות כזו כלפי אחותי.

הביקור הסתיים בשמחה גדולה וסקרנות עצומה שלה לגבי השיטה.